יום שני, 27 באוגוסט 2012

אחרי שהשתחררתי מהצבא החלטתי להפוך לצמחונית כי חשבתי שזה מרזה. הסברתי לכל מי שנופף לי פולקע מול הפנים שצפיתי בסרט מחריד שמציג שחיטה של עגלים, ומבחינה מצפונית אני פשוט לא מסוגלת יותר לגעת בבשר. זה כמובן היה שקר. מעולם בחיי לא צפיתי אף לא בקטע וידאו אחד שמציג שחיטה של חיה. לא תרנגולת ולא פרה.


כדי למנוע אפשרות שאתפתה לסטייק, פרגיות או כבדים (שמלווים כידוע בפמליית הפיתה והחומוס), דאגתי לעדכן את כולם על סטטוס הצמחונות החדש וגרמתי להם להבטיח לי שבהזדמנות הראשונה יצפו בסרט הזה בערוץ שמונה ש"ברח לי השם שלו, אבל הוא מזעזע". כך, גם אם הייתי מוכנה לרצוח בשביל קבב, לא העזתי להפר את הנדר. אחרי הכל, אני אדם של עקרונות. התגובות היו מאוד מפרגנות. כינו אותי מפגרת, אמרו שבשר זה טעים רצח ועשו קולות של נאם נאם נאם בזמן שלעסו.


אחרי שנתיים, פחות או יותר, בדיקות דם גילו שיש לי מחסור קל  ("חמור") בברזל. לא כל כך בגלל הצום הבשרי, אלא משום שהרצון להשיל את עודף המשקל הצבאי דחף אותי אל עבר תפריט שכלל בעיקר שקיות של אבקת מרק עגבניות ושניצל תירס. לפני שנעצתי שיניים בציפור הודעתי לכולם שמבחינתי, הייתי נשארת צמחונית לנצח, אבל מה לעשות "הרופא אמר שאני חייבת בשר" (עוד שקר) ובאופן כללי הוא "מאוד מודאג מהירידה במשקל" (ועוד אחד).

*

עשור עבר מאז ופתאום כולם הפכו להיות פונדקאים של רעיון הטבעונות, או לפחות הצמחונות. הטלוויזיה משדרת כתבות בנושא, בעיתון מספרים על פח של אפרוחים שלא יגשימו את חלומם להיות עוף טוב והרשת החברתית נראית כמו קבוצת תמיכה גדולה עבור מי שנפרד מהביצים שלו.








הנובו-צמחונים מפנים אצבע להרצאה "החשובה ביותר שתשמעו אי פעם" בה פורש גארי יורופסקי, פעיל רדיקלי לזכויות בעלי חיים, את משנתו לגבי צריכת מזון מהחי, ולפי השמועות משנה את חייהם של רבים. לפי ויקיפדיה, ההרצאה תורגמה כבר ל-18 שפות ומאות ישראלים שלחו ליורופסקי מכתבי תודה.



חברים שצפו בהרצאה סיפרו לי שהיא מלאה בקטעים מסמרי שיער בהם מוצגות שחיטות והתעללות בבעלי חיים; "אחרי שתצפי בזה לא תוכלי יותר בחיים להתקרב לבשר ביצים או חלב". אז כמובן שלא צפיתי. לא שאני מפחדת שההרצאה הזו תהפוך גם אותי למלקטת קטניות – אני פשוט לא חובבת זוועות ריאליסטיות. מה שהופך אותי לצמחונית מסוג אחר.

*



כבר כמה שנים שאני משתדלת להימנע מצפייה בזוועות המוצגות בחדשות. הצלחתי לחמוק מלראות את משה סילמן מצית את עצמו, מתמונות של גופות ילדים בסוריה, קטעי וידאו של מטפלות שמכות קשישים, ראיונות עם בני משפחה של הרוגי תאונות פגע וברח טריים ובאופן כללי, כל מה שזועק "תמונות מחרידות שיגרמו לכם לא לרצות להביא ילדים לעולם הזה – צפו". היה לי רק גליץ' אחד לפני שנה, אחרי שקיבלתי במייל לינק שהוביל לתמונות של גופות חרוכות של סוהרים מאסון הכרמל. מאז, לפחות אחת לחודש המוח שלי משדר לי את התמונה הזו ואחריה נערך פאנל אימה של לפני השינה:  איך זה מרגיש להישרף? עד מתי הם קיוו שאולי יינצלו? האם ההורים שלהם מנסים לדמיין להבות על העור לפני שהשינה מכניעה אותם? מה הסיכוי שמישהו מהמשפחה שלי ישרף למוות, באילו סיטואציות יומיומיות זה עלול לקרות?


כל יום אנחנו סופגים מנת אלימות מהתקשורת, מידה קטנה של קרינה לא מורגשת שנאגרת בתאים. מיגרנות, לחץ דם גבוה, מעי רגיז, חריקת שיניים, אדישות, דיכאון - אתם הרי לא באמת מאמינים שליונית לוי אין קשר לכל זה? תעשיית החדשות לא מרחמת עלינו ומציגה לנו תמונות מזירת פיגוע או רצח, אבל לא מגלה מה קורה בבתי המטבחיים. אפילו הכתבה שעשו בחדשות ערוץ 2 על ההרצאה של יורופסקי לא נתנה הצצה לתמונות הקשות.




נכון, פרה מתה זה לא ניוז. אבל יש כאן משהו מעבר לערך האקטואלי. האלימות בטלוויזיה מיוחסת לסוטים, למטורפים, לערסים. לנו אין שום קשר לעולם הזה, אנחנו בסך הכל צרכנים וכל שאיפתנו היא ארוחת ערב. אנחנו רוצים להציץ לחייהם של אלו שמעיזים לעבור על החוק ולראות אותם נענשים. האכזריות הופכת לבידור ועוזרת למכור עיתונים, אבל אף אחת לא רוצה לדעת מה עשו לקופיף בחברת הקוסמטיקה כשהיא קונה שמפו או לשמוע על הפרדת עגלים מפרות כשהיא קונה מסקרפונה. זו ברוטליות שעדיף להסתיר אם אנחנו לא רוצים שאלפי משפחות יאבדו את פרנסתן.

איני צריכה שינופפו לי בזוועות כדי לדעת על קיומן. ברור לי גם שהתעשייתיות גורמת לבעלי החיים (כלומר, המוצרים) לסבל שהאדם לא היה יכול לשאתו. אך לצערה של הפרה, ההשבחה הגנטית אמנם הגדילה את כמות החלב שהיא מייצרת, אבל לא העניקה לה את היכולת ליצור לולאה בחבל ולתלות את עצמה.


ולמרות זאת, אני ממשיכה לאכול בשר. למה?


*

לפני שנה בערך יפתח ואני נסענו למדריד. באחד הערבים, אני חושבת שזה היה יום ההולדת שלי. מצאנו במדריך הטיולים איזו מסעדה שזכתה בתואר "המסעדה העתיקה ביותר בעולם" (והתבררה בסופו של דבר כ"מלכודת התיירים הגדולה בעולם"). אחרי שהתיישבנו גילינו שהתפריט כולו בספרדית, וכדי להבין מה האופציות שלנו היינו צריכים להציץ, די בגסות, בצלחות של השכנים.

יפתח אומנם מכיר כמה מילים וזיהה בתפריט את הטלה, החזיר והדג, אבל לא הצלחנו להבין לאן דחפו להם את התפוח ומהי בדיוק מידת העשייה. בזמן שהתפריט עבר מעל ראשינו על גבי מגשים, שמתי לב שהספרדים לא ניקו את החיה מהמנה שהיא גדלה להיות. השיא היה כשראינו על אחד המגשים חזירון קטן,  עטוף שמיכה של רוטב עגבניות וגזרים, מביט באדישות על גרמניה עבת בשר חמושה במזלג שעמדה ליהנות ממנו.


אני זוכרת שצחקתי, אמרתי שיש בזה משהו אכזרי. "מה עם כבוד המת?" אך חוסר הכבוד הופנה במיוחד לסועד הישראלי שרגיל לאכול בשר שלא מתגעגע לעבר שלו. השניצל לא נראה כמו תרנגולת (במיוחד כשעושים אותו בצורת דינוזאורים קטנים), הקציצות לא דומות לטלה ואי אפשר אפילו להתחיל לדמיין שלנקניקיות היו פעם רגליים, מכל מיני סוגים. רשתות השיווק מוכרות לנו ארוחות צהריים, לא חיות מתות, וזה מה שהתרגלנו לקנות. צריך לעבוד מאוד קשה כדי להבין שמאחורי התרנגולת המחייכת על האריזה עומד קצב שמכתיב לה את הטקסט לפני שהוא מוריד לה את הראש.

*

אז גם לי קשה. אני נוגסת בהמבורגר ומנסה לחשוב על הפרה אבל אני לא רואה אותה. אני לא מריחה את הרפת או בוחנת את המבט שלה כשהיא תלויה מהרגליים. לא מרגישה את העטינים המפונצ'רים שלה ולא שומעת אותה גועה. היא כל כך רחוקה ממני שהיא פשוט לא קיימת. מבחינתי, אלוהים היה יכול לברוא את ההמבורגר הזה - זה עדיין לא היה גורם לי להאמין בו. וחוץ מזה, משהו בידיעה הזו שאני אוכלת בשר גורמת לי להרגיש פראית יותר, עם תיאבון גברי לחיים. אני אסתי גינזבורג בפרסומת לאפריל.

הון עתק מושקע כדי לגרום לנו להאמין שחיינו תלויים בבשר וחלב. בכל חג שבועות מועצת החלב מפגיזה בפרסומות בהן היא ממליצה לצרוך "לפחות שלושה מוצרי חלב ביום". מוצרים שכדי לספק אותם, בונים צבא של עטינים מפוצצים בהורמונים ואנטיביוטיקה (ואז את תוהה למה הילדה שלך מקבלת מחזור בגיל תשע ומצמיחה שדיים שנה לאחר מכן). מכונות השיווק הרגילו אותנו להתמקד בערך התזונתי ולהזניח את הערך המוסרי, שבסופו של דבר גם פוגע בערך התזונתי. אבל הי, חלב זה סידן, וסידן זה עצמות ושיניים. אתם רוצים שהילדים שלכם ילכו לצבא בלי עצמות ושיניים?

*

ועכשיו, אחראי שהאשמתי את התעשייה הגיע הזמן להתוודות. הסיבה האמיתית שבגללה אני עדיין לא טבעונית היא העצלות. רק המחשבה על המאמץ הכרוך בבניית תפריט חדש מתישה אותי. הטבעונות תכפה עלי בישול דייסות, השריית קטניות ורחרוח נבטוטים. המילה הראשונה שאמרתי בחיי היתה "מא" והשנייה "יונז" - האם אני בנויה לפרידה מכל הטוב הזה? טבעונות היא דת ואני בספק שאי פעם אצליח לגרום לחושקים הבסיסיים שלי להשתחוות בפני ערכים, ריטואל או מסורת.

ומה בדיוק אקנה בסופר? איך תראה העגלה שלי? ברצינות. אין לי מושג מה להכניס לתוכה חוץ מירקות ופירות, וכמה פעמים בשבוע כבר אפשר לאכול אורז? יפתח ואני סטודנטים שנה א' במבוא לבישול. הדברים היחידים שאנחנו יודעים להכין זה שניצלים, שקשוקה, בולונז ופירה עם המון שמנת. כדי לפתוח דף טבעוני חדש נצטרך לערוך שינוי מאוד מקיף בחיים שלנו ולעצבן הרבה הורים, אחיות ומארחים. האם אנחנו באמת רוצים להיות הזוג המעצבן הזה שמזמין סלט קינואה, חציל וקצת צ'יפס?

*

אז מה עכשיו? הרי כל המודעות הזו לא יכולה להסתיים במנת שקדי עגל. אני מניחה שהשלב הראשון הוא
הפחתה. חלב כבר הפסקתי לקנות מזמן וביצים אני קונה רק אם הן חוממו תחת ישבנן של תרנגולות חופשיות. עכשיו צריך להוריד מינונים גם של עוף ובשר, ואולי להתחיל להאכיל את המקרר במוצרים שמקורם בחוות אורגניות, בהן משתדלים כמה שניתן לצמצם את כאבן של החיות. כן, נתחיל שם ואולי מתי שהוא יגיע גם שלב שני. נראה.

10 תגובות:

פגמליון אמר/ה...

אם חיות לא נועדו שנאכל אותן, למה עשו אותן כל כך טעימות?
ברור שצריך לנסות ולהפחית כמה שיותר את סבלן של החיות לפני ובזמן השחיטה, אבל בתכלס, הטבע יצר אותן כך שחלקן הגדול ייטרף. אחרת כל היצורים החיים היו צמחוניים ולא היה מקום לזוז על פני כדה"א מרוב פרות, כבשים ואנטילופות.

Unknown אמר/ה...

אבל כשטורפים אותן בטבע לא דואגים לשנות להן את הגוף כדי שיתאים ליצור המוני. לא מזריעים אותן כל שנה, לא דוחפים להן אנטיביוטיקה ומי יודע מה עוד. הבעיה היא לא באכילת הבשר אלא בעבודה שעד שמגיעים לשם הפרה עוברת עינויים ומוטציות..

סוקי אמר/ה...

הייתי בדיוק במצב הזה. לא יכולתי לאכול בשר או מוצרי חלב וביצים מבלי להרגיש ולדעת שאני עושה משהו לא נכון, ובכל זאת המשכתי - עד שלא יכולתי יותר. אני לא חושבת שלאכול חיות זה דבר רע מיסודו, אבל מאוד מתנגדת לתעשייה ולמפעלים.

אני עדיין אוכלת דגים, פעם פעמיים בשבוע, וביצים מדי פעם. חלב לא נכנס אליי הביתה, אבל אני אוכלת גבינות פעם ב' מחוץ לבית. ידעתי שאם אלך על טבעונות אקסטרים עד הסוף אין מצב שהייתי עומדת בזה, אבל גם הפחתה היא ממש חשובה.

ואי אפשר להפחית מחשיבותה של העובדה שכשגם בן הזוג מחליט לנקוט באותו השינוי, אז יותר קל לדבוק בו.

טבעונית לא ממזמן אמר/ה...

טוב שאת מתחילה בצעדים- להיות טבעוני זה קל טעים והמבחר הוא ענק, נכון יש צורך בשינויבתפיסה מבחינת איך ניגשים לבשל- למזלנו אנחנו חיים בעידן שכל המידע הוא במרחק של הקלקה אחת- ישנם הרבה קבוצות בלוגים עמודים ופורומים בכל המדיות החברתיות וכ, היצע המוצרים המהירים לאכילה אשר מותאמים לצרכים הטבעוניים גדל וכן יותר בתי קפה\מסעדות שמתחילות להתאים את עצמן גם לקהל הטבעוני- מזמינה אותך לעמוד https://www.facebook.com/veganfriendly.co.il זו תהייה התחלה להבין כמה קל (נפשית פיזית ואירגונית) לשנות את התזונה

אנונימי אמר/ה...

אחרי החיות כדאי גם לצמצם את סבלם של בני האנוש וזה אומר שלא לצרוך בערך את כל המותגים הגדולים שכולם מיוצרים בסין. כמו האייפון הזה שעוזר לי בתגובה הזו. שכחתי גם שהוא מקרין לי למוח כך שהוא גם לא ממש בריא.

ירין כץ אמר/ה...
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
ירין כץ אמר/ה...

יש פה סרטון, הוא מעין אוטופיה על פי יורפסקי. או ארמגדון.
http://www.youtube.com/watch?v=V4ZzKnhWJSw&feature=player_embedded#!

Unknown אמר/ה...

וואו, זה סרטון האנימציה הכי מגעיל שאי פעם ראיתי, נראה לי.

ירין כץ אמר/ה...

בהחלט. אבל כשראיתי את זה זה היה נראה לי מתאים לפוסט שלך. מתנצל על הגועל. כפיצוי על הנזק הנפשי אני אשים סרטון של סלואו לוריס עם מטרייה : http://www.youtube.com/watch?v=w89bFK3PvBA&feature=youtu.be

אנונימי אמר/ה...

את כותבת מאד יפה , ויטה